זאב שוורץ

זכות ואחריות, זוהי תכלית עבודתו.

זאב שוורץ עבור זאב, שהוא ממייסדי הארגון ושימש בה כמנכ"ל בין השנים 1996 – 2006, הקשר עתיק היומין בין זבולון ויששכר מהווה מודל אולטימטיבי לתורה מציון.

ברית זו שבין זבולון ליששכר, מהווה את הקשר ההדדי שממנו אנו למדים שבכל אדם יש יתרונות אשר מהם יכול זולתו להנות. יכולתו של האחד למלא את תפקידו כראוי, תלויה בכך שהשני ימלא את תפקידו אף הוא. התלות הבין-אישית המיוחדת הזו באה לידי ביטוי בתורה מציון. ממשיך זאב להסביר : "נוכחנו לדעת כי בכדי לגייס, לשלוח, לתמוך, להכשיר ולסייע לשליחינו בכל העולם, אנו תלויים בעזרתן של הקהילות, באנשים פרטיים ובאנשי ציבור.

עבורו, עבודת השליחים בתפוצות היא גולת הכותרת של תורה מציון. בעבודתם המקצועית הם מהווים את הגשר והקשר בין היהודים בגולה לבין היהודים בישראל, כשהמטרה המשותפת היא תורת ישראל.

מוקדם יותר הבחין זאב, באתגר הטמון בתכניות החד שנתיות של ישיבה/מדרשה בישראל. בעוד הן היו מלהיבות מבחינה חינוכית ומרוממות מבחינה רוחנית, תכנית ההמשך בתפוצות היתה שטחית ולא עקבית. אכן, בכל מצב בו קיים וואקום, החברה תדאג למלאו בדרך כל שהיא. לפיכך, בתום השנה בישראל, רבים מהנערים והנערות הנפלאים הללו בחרו לשוב על עקבותיהם ולחזור לארצות מוצאם במקום להישאר בארץ. כמו-כן, אחרים המשיכו בלימודיהם במסגרות שאינן ציוניות דתיות. כתוצאה מכך, ההתלהבות, התרוממות הרוח והמרץ שהם ספגו בישראל דעכו במהרה.

בעוד זאב לומד ועובד באוניברסיטת בר אילן, אברהם דובדבני-דובדב, מי שעומד בראש הקרן הקיימת לישראל וסולי סאקס מנכ"ל המזרחי עולמי, ביקשו ממנו לסייע להם ליצור מודל של מנהיגות צעירה בתוך תנועת המזרחי העולמית, תוך בחינת הנתונים המעשיים שלו. היתה הבנה כי לא קיימת המשכיות ללימוד התורני באותה רמה חווייתית. כולם הכירו את המודל של בני עקיבא ואת תמונת המצב המקיפה יותר של שליחים בתוך הקהילות המקומיות. עם זאת, בכל פעם מחדש עלתה השאלה כיצד לעצב תוכנית שתהיה מותאמת לצורכיהם של הקהילות הציוניות הדתיות מחד גיסא, ולגייס מספר רב של אנשים לעלות ארצה מאידך גיסא. בסופו של דבר, אנשים אלה יהוו את המועמדים האידיאליים לעליה. רבים מהם למדו בישראל, התאהבו בארץ, היו מחוברים אליה מבחינה אידיאלית ורוחנית אך איבדו את אותו ה"זיק" והניצוץ עם שובם לחוץ לארץ.

זאב חשב כי בית מדרש ציוני דתי, תחת מנהיגותם של שליחים ארץ ישראלים, אשר הם מעוררי השראה ומהווים דוגמא אישית של ציונות ודתיות, יכול להיות הגורם המצית מחדש את אותו ניצוץ ואף מחזק את ההתלהבות לעליה.
"חשנו כי עבור הציונים הדתיים, לא קיימת בתפוצות כתובת אמיתית לתורה", נזכר זאב. תורה מציון החלה לקבל את צורתה על הנייר, אך היו חסרים בה אלמנטים של ארגון. זאב לא היה לבד במחשבותיו.

בעודו עסוק בעיצוב המסגרת של תורה מציון, הציגו בפניו את ד"ר משה גרין ז"ל, אותו הכיר כבר מלימודיו באוניברסיטת בר אילן. ד"ר משה גרין ז"ל שמע אודות הקונספציה החדשה המרחפת באויר, מיד הוציא את פנקס הצ'קים שלו והכריז: "התחילו בעבודה". זמן לא רב אחר כך, כאשר החל זאב לגייס באופן רציני, שליחים, הוא פוגש את דניאל רוט, בנם של לארי ומרשה. דניאל, הוא אשר גם מכיר לו את המשפחה, והשאר היסטוריה. למרות העובדה שלארי ומרשה, שני תומכים מסורים ונלהבים, היוו חלק חיוני מהצוות, נחוצה היתה חוליה מקשרת נוספת. חיים זהר, לשעבר מנכ"ל מייסד של הקרן לחינוך יהודי בתפוצות ע"ש ל.א. פינקוס ושותף לייסודה של הישיבה בקייפטאון, היה החוליה החסרה והנחוצה.

כך נולדה תורה מציון.

חלק גדול מההצלחה של תורה מציון זוקף זאב לזכותם של השליחים. הדרך הטובה ביותר לגעת באנשים היא על ידי כך שנחשוף אותם לדמויות מופת אוהבות, הבאות לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בשליחי תורה מציון. שליחים אלה, אשר הם בוגרי התכניות של ישיבות ההסדר בישראל, עוברים תהליכי מיון קפדני של ראיונות קבלה והכשרה טרם יציאתם למשימתם הקדושה. תפקידו של שליח תורה מציון הנו להרוות את הצמא הקיים ללמידה, ולהביאה אל חיי המעשה. אכן, כך הם עושים. מעבר לכך, הם הוכיחו את עצמם כבעלי יכולת הסתגלות וגמישות – בין אם הם פועלים בקהילות גדולות ומבוססות או קהילות קטנות ובין אם הם פועלים בקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי העולם.
ע"י מתן דוגמא אישית של תורה ודרך ארץ, תורה וארץ ישראל, תורה ואהבת ישראל, הם מהווים מודל לחיקוי.

זאב מספר את הסיפור, אחד מני רבים שהוא מספר, אודות שליח אחד שהיה ממוקם בפוטומק שבמרילנד, קהילה מבוססת היטב. הוא הציב על הסטנדר שלו בבית הכנסת את שם הישוב בו גר בישראל - נווה דניאל שבגוש עציון. משפחה אחת, אשר השתתפה באופן קבוע בשיעורים, בהרצאות ובסעודות החגים יחד עם שליח תורה מציון, החלה אט-אט להתחזק מבחינה דתית. עבורם, חלום חייהם היה ש"הילדים שלנו יגדלו ויהיו דומים לשליח שלנו". כיום, משפחה זו גרה בנווה דניאל ומטמיעה בארבעת בניהם את אותם הערכים ואמונה אשר הפכו ליקרים כל כך בעיניהם בעת לימודיהם בתכנית של תורה מציון בפוטומק.

כיום, עשר שנים לאחר פתיחתו של הכולל הראשון של תורה מציון, ברור כי תורה מציון מילאה חלל חינוכי וציוני, דתי וחברתי, אשר היה קיים בעולם הדתי-ציוני, והצליחה למשוך אנשים משני קצוות הקשת – החל מהמתבוללים וכלה בדתיים תורניים מאוד.

זאב רואה בחזונו, כיצד תורה מציון (הפועלת בתפוצות) משמשת גם כתורה בציון (בישראל). עד אז, "אנו חייבים לגלות נוכחות בקהילות רבות ככל האפשר, כדי לעקור את תופעת ההתבוללות בכל מקום".

אולם, אין הדבר בא לידי מימוש מעצמו. תורה מציון זכתה להיות מזוהה עם לימוד תורה רציני, אשר תופס תאוצה ברחבי העולם. ישנה גם התחושה של אחריות הדדית בין הקהילות המספקות בית עבור תורה מציון ובין השליחים של תורה מציון אשר מעשירים את אותן הקהילות מבחינה רוחנית ותכנית.
למרות גילו הצעיר, לזאב ישנה תחושה של "זמן שאול". "אל לנו לתת לזמן לחלוף ללא עשייה. עם ישראל ממשיך לחיות בתפוצות וממשיך להתבולל וכל רגע קריטי" כעת מתוקף תפקידו כיושב ראש הארגון, ישקוד הוא על חלומו להגביר ולהרחיב את המסר של תורה מציון לעם ישראל, בארץ ישראל על פי תורת ישראל.